הודו שיחקה בגביע העולם, היא זוכת גביע העולם בקריקט וגם הייתה אלופת העולם בהוקי! ובכן, עכשיו בואו נהיה רציניים ונדבר על הסיבה מדוע הודו לא הגיעה לגביע העולם בכדורגל.
הודו למעשה זכתה בכרטיס למונדיאל ב-1950, אך העובדה שההודים שיחקו יחפים באותה תקופה, דבר שאסור זה מכבר על ידי פיפ"א, והיעדר מטבע חוץ באותה תקופה, כמו גם הצורך לחצות את האוקיינוס בסירה לברזיל, גרמו לנבחרת ההודית לוותר על העפלה למונדיאל 1950, שלא נחשב חשוב יותר מהאולימפיאדה על ידי התאחדות הכדורגל ההודית (IFF) באותה תקופה. אבל הכדורגל ההודי באותה תקופה היה אכן חזק למדי, ב-1951, במשחקי אסיה בניו דלהי ניצחה את איראן 1-0 וזכתה באליפות כדורגל הגברים - משחק ביתי לא מכובד? ב-1962, הודו בג'קרטה ניצחה 2-1 את דרום קוריאה וזכתה באליפות משחקי אסיה. ב-1956, הודו גם הגיעה לגמר ארבע המשחקים האולימפיים, והייתה הנבחרת הראשונה שהגיעה לגבהים כאלה.
התאחדות הכדורגל ההודית (IFA) פתוחה הרבה יותר מהתאחדות הכדורגל הסינית (CFA), שגייסה מאמן ראשי זר בשנת 1963 ועד כה גייסה 10 דיפלומטים, כולל הורטון, שהיה המאמן הראשי של נבחרת סין, ושהוא אחראי על הנבחרת ההודית במשך חמש שנים (2006-2011), התקופה הארוכה ביותר בתפקיד האחראי על הדיפלומטיה הארוכה ביותר, שלא הובילה לפריצת דרך בכדורגל ההודי.
התאחדות הכדורגל ההודית (IFF) הציבה לעצמה יעד להגיע לשלב הגמר של גביע העולם ב-2022. המטרה של הליגה ההודית היא לעקוף את ליגת העל הסינית - ב-2014 אנלקה הצטרף ל-FC מומבאי סיטי, פיירו הצטרף לדלהי דינמו, פירה, טרזגה ויונג ברי וכוכבים אחרים שיחקו גם הם בליגת העל ההודית. חלוץ מנצ'סטר יונייטד לשעבר, ברבאטוב, חתם גם הוא בקבוצת ליגת העל ההודית, קראלה בלאסטרס, בקיץ השנה. אבל בסך הכל, הליגה ההודית עדיין ברמה זוטרה מאוד, וגם ההודים מעדיפים קריקט על פני כדורגל, כך שהליגה ההודית לא יכולה למשוך את התעניינותם של הספונסרים.
הבריטים התיישבו בהודו במשך שנים רבות ולקחו איתם את כדור הכדורגל האהוב בעולם בדרכם החוצה, כנראה משום שלא חשבו שהספורט מתאים גם להודו. אולי ההודים ביישנים מדי לשחק משחקי כדור בלי מקל שיגבה אותם...
נבחרת הכדורגל ההודית במונדיאל 1950 בברזיל
אגדת הרגליים היחפות
בעידן בו הודו נלחמה על חירותה והחרימה סחורות מתוצרת בריטניה, שחקנים הודים ששיחקו יחפים בוודאי היו מגבירים את הלאומיות ההודית אם היו יכולים לנצח את הבריטים על המגרש, ולכן רוב השחקנים ההודים שמרו על ההרגל לשחק יחפים. למרות ששחקנים הודים לא היו רגילים לנעול נעלי ספורט עד 1952, הם היו צריכים לנעול אותן על המגרש כשירד גשם כדי למזער נפילות.
נבחרת הודו, אשר ניסתה עצמאות רק ב-1947 והשתתפה באולימפיאדת לונדון 1948 ככוח חדש לגמרי בכדורגל הבינלאומי, הפסידה 2-1 לצרפת בסיבוב הראשון של הטורניר, אך שמונה מתוך אחד עשר השחקנים על המגרש שיחקו ללא נעליים. כאימפריה הבריטית עצמה, הודו כבשה את ליבם ותודעתם של הקהל האנגלי עם הופעתה המצוינת ועתיד מזהיר צפוי לה.
טורניר של כאוס
העולם נאבק להתאושש לאחר חורבן מלחמת העולם השנייה, הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית. אירופה הרוסה לא יכלה עוד להרשות לעצמה לארח מונדיאל, ולכן ברזיל נבחרה כמקום לאירוח טורניר 1950, כאשר פיפ"א העניקה בנדיבות לאסיפה האפריקנית את אחד מ-16 המקומות, ונבחרת אסיה שהעפילה למונדיאל 1950, שכללה את הפיליפינים, בורמה, אינדונזיה והודו, נטשה את הטורניר עוד לפני שהחל, עקב מחסור בכספים. עם זאת, עקב מחסור בכספים, הפיליפינים, מיאנמר ואינדונזיה ויתרו על משחקיהן לפני שניתן היה לשחק את משחקי המוקדמות. הודו הייתה בנות המזל שהעפילה למונדיאל מבלי לשחק אפילו משחק מוקדמות אחד.
עקב היעדרות המונית של נבחרות אירופאיות מסיבות שונות, וסירובה של ארגנטינה להשתתף. על מנת שיהיו 16 נבחרות כדי להימנע ממונדיאל מביך, ברזיל, כמארחת, נאלצה למשוך נבחרות מכל רחבי דרום אמריקה, והנבחרות הבוליביאניות והפרגוואיות הממוצעות בקושי הגיעו לטורניר.
אי הגעה לתחרות
הודו, ששובצה במקור לבית 3 עם איטליה, שבדיה ופרגוואי, לא הצליחה להעפיל לטורניר מסיבות שונות, והחמיצה את ההזדמנות היחידה שלה להשוויץ באימפריה שלה בגביע העולם.
למרות שמאוחר יותר נפוצה שמועה שפיפ"א לא אפשרה לנבחרת ההודית לשחק יחפה בטורניר, הנבחרת ההודית הצטערה על כך שלא יכלה להשתתף בטורניר. אך העובדה היא שהכללים הספציפיים של פיפ"א לגבי ציוד השחקנים העולים למגרש לא פורמליים עד 1953.
ההיסטוריה האמיתית, אולי, היא שהתאחדות הכדורגל של הודו (AIFF) דאז הייתה חסרת אונים לחלוטין לנוכח העלות העצומה של כ-100,000 קרור רופי, ושהנסיעה של כ-15,000 קילומטרים לברזיל עבור מונדיאל, שהיה בעל חשיבות פחותה מהאולימפיאדה, נתפסה על ידי פקידים הודים מושחתים וטיפשים כמיותרת לחלוטין וטוב יותר לשימוש למעילה. לכן, למרות שהתאחדויות הכדורגל של מדינות הודו מימנו באופן פעיל את עלויות ההשתתפות של נבחרת הודו ופיפ"א קיבלה את ההחלטה הקשה לכסות את רוב עלויות ההשתתפות של נבחרת הודו, עקב עיכובים במידע עקב תקשורת לקויה וחוסר עניין בהשתתפות בגביע העולם, התאחדות הכדורגל של הודו בחרה לשכב ולשלוח מברק לפיפ"א עשרה ימים לפני פתיחת מונדיאל 1950 כדי להתכונן למונדיאל. זמן הכנה לקוי, תקשורת עיכובה וקשיים בבחירת שחקנים הפכו את ההכרזה על כך שלא תשתתף בגביע העולם לטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל ההודי.
מונדיאל 1950 בברזיל הסתיים עם 13 נבחרות בלבד, והצטרף למונדיאל 1930 באורוגוואי כגביע העולם עם מספר הנבחרות הנמוך ביותר בהיסטוריה. זה היה שלב הכרחי להתפתחות גביע העולם הנאבק בעידן שבו גביע העולם עדיין לא היה דאגה עולמית ומשך תשומת לב ממדינות שונות.
נכתב בסוף
פיפ"א הזועמת אסרה על הודו להעפיל למונדיאל 1954 עקב הודעתה ברגע האחרון כי לא תשתתף במונדיאל 1950. נבחרת הודו, שהייתה מצטיינת ואחת הקבוצות הבכירות בכדורגל האסייתי באותה תקופה, מעולם לא קיבלה הזדמנות לשחק במונדיאל. באותם ימים, כאשר לא היה תיעוד ויזואלי, את כוחה של ה"יברפוט קונטיננטלס" ניתן היה לתאר רק בדיווחים של האנשים המעורבים. כפי שאמר סיילן מאנה, הכדורגלן ההודי האגדי שאמור היה לשחק כקפטן הודו על המגרש במונדיאל 1950, בראיון לספורטס אילוסטרייטד, "הכדורגל ההודי היה ברמה אחרת אילו היינו יוצאים למסע הזה".
הכדורגל ההודי, שלמרבה הצער החמיץ את ההזדמנות להתפתח, נמצא בירידה מתמדת בשנים שלאחר מכן. המדינה, שכל אוכלוסייתה הייתה משוגעת על משחק הקריקט, כמעט שכחה את הגדולה שהשיגה בעבר בכדורגל ויכולה להילחם על כבודה של אומה גדולה רק בדרבי כדור הארץ מול סין.
כישלונה להיות הנבחרת האסייתית הראשונה שהעפילה למונדיאל כאומה עצמאית, וכישלונה להבקיע את השער הראשון של נבחרת אסייתית במונדיאל, היו חרטות גדולות בהיסטוריה של הכדורגל ההודי.
מוֹצִיא לָאוֹר:
זמן פרסום: 11 באוקטובר 2024
